מרדף אחרי רכב בעבירת תנועה

המשטרה כגוף אכיפה נושאת באחריות למניעת עבירות, גילופין, אכיפת חוקי תעבורה, תפיסת עברייני תנועה ונתקלת לעתים בצורך לרדוף אחרי חשודים אשר ביצעו עבירות תנועה, סיכנו את ציבור המשתמשים בדרך וניסו להימלט מניידות הסיור והתנועה. כל מרדף עלול להיות סכנה ממשית לשוטרי התנועה , לנהג הנרדף וכן לציבור המשתמשים בדרך. (לקריאת מאמר מורחב על מרדף משטרתי לחץ כאן)

לא מעט מרדפים הסתיימו בתוצאה קשה יותר מאשר העבירה שנעברה ואשר בגינה בוצע המרדף. 

לכן, על משטרת התנועה להשתמש במרדף ככלי מסוכן שיופעל רק בלית ברירה ולאחר שמתקיימים לא מעט תנאים לביצועו. מקור המסכות לבצע מרדף נעוץ בפקודת סדר הדין הפלילי, חוק סדר הדין הפלילי, חוק העונשין ותקנות התעבורה, בעיקר תקנה 32 ותקנה 94 לתקנות התעבורה.

בהחלטה על ביצוע מרדף ילקחו בחשבון: חומרת העבירה, התנועה בדרך, תנאי הדרך לרבות מזג האוויר,יכולת ביצוע סובייקטיבית של הרכב המשטרתי הרודף ומיומנות השוטר. ככל שניתן לאתר את הרכב עובר עבירת התנועה החמורה כגון תאונת דרכים קטלנית ללא מרדף – במקרה שיש בידי המשטרה מספר לוחיות זיהוי אז יש להימנע מביצוע המרדף אא”כ הרכב הנרדף מסכן בצורה ממשית ומוחשית את ציבור המשתמשים בדרך. 

במהלך המרדף המשטרה רשאית לבצע מחסומים או חסימות, לשתף יחידות שונות והכל במטרה לאתר ותפוס את הרכב הנרדף.

עבירות תנועה שבגינן מותר לבצע מרדף

• תאונת פגע וברח עם נפגעים, נהיגה בשכרות או תחת השפעת סם, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה המהווה סכנה לציבור המשתמשים בדרך.
• המשטרה ביצעה אחריך מרדף ואינך בטוח כי בוצע כחוק? פנה אל עורך דין תעבורה המתמחה בתחום.